כאשר נוסעים בדרך הצבאית הגאורגית, בתוך הפיתולים של ההרים הירוקים, מגיעים פתאום למקום שבו נדמה שהזמן עצר מלכת. מצודת אנאנורי אינה רק מבנה אבן עתיק; היא השומר של העמק, המקום שבו ההיסטוריה הגאורגית מתמזגת עם הטבע הפראי. המקום שבו המים פוגשים את האבן המצודה יושבת על צלע הר המשקיף על מאגר המים העצום של ז'ינוואלי. השילוב הזה הוא שעושה אותה למרהיבה כל כך: המים, שלעיתים הם בצבע טורקיז עמוק ולעיתים בכחול עמוק, משקפים את השמיים ואת צוקי ההר. האבן החומה והעתיקה של חומות המבצר והמגדלים המרובעים בולטת על רקע הצמחייה העשירה והמים השקטים, ויוצרת גלויה חיה שקשה להסיר ממנה את המבט. סיפור של מגן ועתיקות המצודה הוקמה במאה ה-17 על ידי אצילי האזור (האריסתווים של אראגווי). במשך שנים רבות היא עמדה כחומה בצורה מול פולשים, הגנה על עמק הנהר והיוותה מוקד של כוח פוליטי וצבאי. כשנכנסים פנימה, עוברים דרך שערים עתיקים אל חצר פנימית שבה עומדות כנסיות יפהפיות. הקירות החיצוניים של הכנסיות מעוטרים בתבליטים מורכבים של צלבים, חיות ודמויות קדושות, ששרדו את פגעי הזמן. השקט בתוך חומות המבצר שונה לגמרי מהרוח הנושבת בחוץ – זהו שקט של קירות עבים שראו אינספור קרבות, תפילות וחגיגות. החוויה היופי של אנאנורי טמון בניגוד: מצד אחד, מגדלי שמירה שנועדו למלחמה, ומצד שני, הנוף המהפנט של המים וההרים שמשדר רוגע אינסופי. העצירה כאן אינה רק לצורך צילום (למרות שקשה מאוד להניח את המצלמה); זו נקודה שבה מרגישים את החיבור העמוק של העם הגאורגי לאדמתו – קשוחה, יפהפייה, ושמורה היטב בין ההרים הגבוהים.