השביל העולה מפתה לטפס אל תוך המרחבים הפראיים. מסביב מתפרסים כרי דשא ירוקים שבהם רועים סוסים פראיים וחזקים, עמידים בפני הרוחות החזקות של המדרונות. האוויר דליל, קר וצלול לחלוטין, ספוג בריח של אורנים רטובים ואדמה עתיקה. ככל שעולים גבוה יותר, העולם שמתחת הופך לנקודות זעירות, והנהר מתפתל כמו סרט כסוף בתוך קניון עמוק.

בגובה של 2,170 מטרים, על דרגת סלע דרמטית, ניצבת כנסיית השילוש הקדושה מן המאה הארבע-עשרה. קירות האבן השחורים שלה עומדים זקופים מול הרוחות, וברקע מתנשא הר קזבגי במלוא הדרו. בפנים — חלל קריר ואפלולי אפוף בריח של שעוות דבורים וקטורת עתיקה. נרות קטנים מרצדים באפלה ומאירים פרסקאות עתיקים שדהו עם הזמן, ומעניקים תחושה של מסע אל עבר מאות שנים של היסטוריה רוחנית.

כשהרוח מתחזקת ומפזרת את העננים, מתרחש המחזה המרשים מכל. כמו מסך תיאטרון שנפתח באבחה אחת, קרני השמש האחרונות נוגעות בזהב טהור בקרחונים העצומים של הר קזבגי — המתנשא לגובה של יותר מחמשת אלפים מטרים. הפסגה הלבנה זוהרת באור אדמדם-כתום עוצר נשימה על רקע שמים כחולים עמוקים. זהו מפגש פראי ועוצמתי בין שמים וארץ, שבו הטבע מתגלה במלוא תפארתו המלכותית והנצחית.