מבצר האבן שעל נהר הארגון: סודה של שאטילי בחבסורתי הדרך אל חבל חבסורתי הפראי היא מבחן של אומץ וסבלנות. כדי להגיע לשאטילי – פנינת האבן המבודדת ביותר בקווקז – חייבים לטפס בדרכי עפר מתפתלות החוצות את מעבר דאטביס ג'ווארי (מעבר צלב הדובים) בגובה של קרוב לשלושת אלפים מטרים. מעבר לזה, העולם המוכר נעלם, ומתגלה ממלכה שבה הטבע והאדם כרוכים זה בזה בברית ברזל ואבן. העיר שהיא מבצר אחד כששאטילי נגלית לפתע מעבר לעיקול הדרך, המראה מעתיק את הנשימה. היא אינה סתם כפר; היא קומפלקס ענק ופלאי של בתי-מגדל מאבן צפחה שחורה, הבנויים בצפיפות זה על גבי זה ומשתלבים לחלוטין בצוק הסלע שמעל נהר הארגון (Argun). הגגות שהם שבילים: הבתים בשאטילי נבנו כך שגג שטוח של בית אחד משמש כרחוב או כחצר לבית שמעליו, ויוצר רשת סבוכה של מעברים תת-קרקעיים ועיליים. סוד ההגנה: במשך מאות שנים עמדו המבצרים הללו כחומה בצורה מול פולשים שהגיעו מההרים השכנים. הקירות העבים, חרכי הירי ומערכת המגדלים המקושרים הפכו את שאטילי למבצר בלתי חדיר. הלחש של נהר הארגון בתחתית הערוץ העמוק, מימיו של נהר הארגון זורמים ורועשים ללא הפוגה, ממלאים את האוויר בהד קבוע שאינו שקט לעולם. כשהשמש שוקעת מעל ההרים המחוספסים של חבסורתי, צללי המגדלים מתארכים על גבי האבנים העתיקות. בימים עברו, בני שבט החבסורים – לוחמים גאים ומסתורין הידועים בלבושם המסורתי ובמסורותיהם העתיקות – היו מתאספים סביב מדורות בין חומות האבן, מספרים על קרבות גבורה ומעבירים מדור לדור את סיפורי האדמה הקשוחה הזו. "האבן בשאטילי זוכרת הכל," לחש זקן מקומי כשרוח קרירה נשבה מן הפסגות הגבוהות. "היא זוכרת את צעדי הלוחמים, את קולות הילדים שרצו על גגות האבן, ואת השקט הגדול שיורד לכאן כששלגי החורף מנתקים את העמק מהעולם כולו." קצה העולם שאטילי וחבסורתי אינן מקום שבאים אליו רק כדי לראות נוף; זהו מקום שמרגישים בו את קצה העולם. המקום שבו השמיים נוגעים באבן, והאדם בנה את ביתו בנקודה שבה רק הרוח והנשרים שולטים בכיפה. מי שדורך באדמה הזו נושא איתו לנצח את עוצמתם של ההרים ואת שתיקתם המלכותית של מגדלי שאטילי.