קסם הברקת של מרטווילי: הנהר החבוי של סמגרלו היערות של חבל סמגרלו במערב גאורגיה שומרים סודות עתיקים, אבל הסוד הקסום מכולם מסתתר בתוך קניון מרטווילי. שם, עמוק בין עצי הענק והצמחייה הפראית, הטבע יצר עולם שמרגיש כאילו נלקח מאגדה ישנה. הדרך אל המים השקופים כשנכנסים אל תוך הקניון, האור בחוץ משתנה פלאים. קרני השמש המעטות שמצליחות לחדור בעד העלווה הסמיכה נשברות על פני המים ויוצרות גוונים משכרים של טורקיז וברקת עמוקה. נהר אבאשה (Abasha) זורם שם בשקט קסום, לאחר שחצב במשך אלפי שנים דרך סלעי הגיר הלבנים, והותיר אחריו קירות אבן תלולים המכוסים כולם בשטיחים עבים של טחב ירוק ורך. הסירה הקטנה החליקה קדימה על פני המים הקרירים והשקופים כל כך, עד שנדמה היה שהיא מרחפת באוויר. לא היה צורך במנוע רעשני; קול המשוט שחתך את המים בשקט היה הדבר היחיד שהפר את הדממה, יחד עם רחש המפלים הרחוקים שנפלו כמו תחרה לבנה מבין הצוקים. "המים כאן שקופים כל כך," לחש השיט המקומי בחיוך חם, "שאם תביט לעומק, תראה את ההיסטוריה של ההר נחה בתחתית. המים האלה זורמים כאן מאז ומתמיד, והם זוכרים את כל מי שפסע אי פעם ביערות האלה." המפלים הנסתרים והיער המכשף הסירה המשיכה להתקדם בתוך נקיק צר שבו קירות הסלע הלכו והתקרבו זה לזה, עד שנדמה היה שהשמיים עצמם הפכו לחוט דקיק של אור כחול גבוה למעלה. מבעד לעיקול, התגלה לפתע מפל מים גבוה שניגר בעוצמה מתוך הסלע, מרסס טיפות קרירות וצלולות באוויר הלח והמלא בריח של אדמה רטובה, שרכים פורחים וצמחיית פרא עתיקה. האווירה במרטווילי אינה סתם יפה – היא מהפנטת. זה מקום שבו האדם מרגיש אורח לרגע בתוך ממלכה עתיקה שנשלטת לחלוטין על ידי המים, האבן והירוק האינסופי. השקט שנשאר בלב כשמרימים את המבט אל צמרות העצים הגבוהים הנושקים לשמיים, מבינים כמה מעטים המקומות בעולם שבהם הזמן פשוט עוצר מלכת. מרטווילי אינה רק עוד נקודה על המפה; היא מעין מקלט קסום שבו הקצב המהיר של החיים נשאר מאחור, והנהר ממשיך לשאת את לחשיו אל תוך הלב הפועם של גאורגיה.