אופליסציחה: העיר שנחצבה בלב הסלע הנהר מּתקווארי (Mtkvari) זורם בשקט עמוק מתחת לצוקים, מלטף במימיו את בסיס ההר כמו סרט כסוף וישן. שם מעל, חקוקה בתוך הסלע החולי והבהיר, מתנשאת אופליסציחה – אחת הערים העתיקות ביותר בגאורגיה, עיר שכולה אבן, זיכרון ופלא אנושי. עיר בלי חומות, עיר של סלע כשמתקרבים אל האתר, אי אפשר שלא לעמוד משתומם מול הממדים. זו איננה עיר שנבנתה מלבנים או מקורות עץ; זו עיר שנחצבה טיפין-טיפין, פעימה אחר פעימה, בידיהם של אנשים שחיו כאן אלפי שנים לפני הזמן המודרני. השבילים החצובים: דרכים עתיקות מתפתלות בתוך הסלע עצמו, שקעים עמוקים שנחרצו בגלגלי מרכבות סוחרים שעברו כאן לאורך דרך המשי, וחריצים ששימשו בעבר להזרמת מים. האולמות המפוארים: חללים ענקיים בעלי תקרות קמורות הנתמכות בעמודי אבן עצומים, שבהם פסעו פעם מלכים, כוהנים וסוחרים מכל קצוות תבל. בין אש לקדושה הסלע של אופליסציחה שמר בתוכו את סיפורם של עידנים מתחלפים. פעם, לפני אלפי שנים, בערו כאן אש תמיד ומזבחים פגאניים פתוחים לשמים, תחת השמש הקשוחה של העמק. אחר כך, עם חלוף הדורות והשתנות העיתים, לבש המקום צורה חדשה: בלב הסלע הוקמה כנסיית אבן קטנה, פשוטה וצנועה, שהחליפה את הפולחן העתיק בתפילה שקטה ובאור נרות מרצד באפלה הקרירה. "האבן הזו לא שוכחת," לוחשת הרוח החולפת בין המערות והפתחים הפתוחים. "כל צעד, כל תפילה, כל קול של פטיש ואזמל שנשמעו כאן לפני אלפי שנים – נשארו בלתי נראים, אבל נוכחים בכל פינה ופינה." השקיעה על מצוקי האבן כששמש בין הערביים מתחילה לשקוע מעל עמק קארטלי, קרניה האחרונות פוגעות בסלע הבהיר של אופליסציחה וצובעות אותו בזהב עמוק ובכתום זוהר. הצוקים נצבעים באור דרמטי, והצללים מתארכים בתוך האולמות החצובים. מי שעומד שם למעלה, מביט אל עבר המרחבים האינסופיים של העמק והנהר המתפתל מתחתיו, מרגיש לפתע את קטנותו של האדם אל מול הנצח – אך יחד עם זאת, את העוצמה המדהימה של הרוח האנושית שיכולה לקחת סלע דומם ולהפוך אותו לבית, למבצר, וליצירת אמנות ששרדה אלפי שנים של סערות והיסטוריה.